אלוהים ברא עולם בשישה ימים, הוא היה בזה לבד

June 30, 2017

 

 

 

 

 

 

 

 

מספרים שהעולם נברא בשישה ימים. ביום ראשון, שעה שערכתי מילות פרידה לתלמידות שלי בקורס, נודע לי

ששוב איבדתי חברה להתאבדות, מתופת אלימות מינית, מהפקרה. ביום שני היתה הלוויה של אביגיל והיום האחרון ללימודים בקורס גינקוסופיה שאני מלמדת לנשות מקצוע שמלוות נערות ונשים. .

 

התלמידות שלי הגישו את פרויקט הגמר שלהן- אומנות שימושית מקודשת- מאיה יצרה לוח שנה יפיפה למעקב אחרי סימני הפוריות, מוריה הדפיסה פוסטרים שיתלו בדלת הפנימית של חדרי השירותים ברחבי הארץ "רגע לעצמך" עם מידע מעצים על גלולות, חיזוק רצפת האגן, טיפול טבעי בכאבי מחזור. טלי הדפיסה חולצות עם רחם שכתוב עליה-

MINE

ויש תליונים לנערה שמקבלת ווסת ראשונה, מנדלות לריפוי אחרי הפלה או לידה שקטה, ערכת טיפול עצמי לדיכאון אחרי לידה ודיסוציאיה, קלפים שבכל אחד מהם צולמה פות יפיפיה כמו פורטרט של האלה, ספר שמספר על ארבעת האמהות וארבע העונות בחיי נערה-אישה, מסכות לעבודה עם דכאון אחרי לידה,  וכיסא מיוחד

 

לישיבה בזמן אמבט אדים מרפא לאגן. נזכרתי איך הריהוט בעולם שאנו חיות בו לא מתאים לנו, הרי אפילו רוב הכסאות עשויים למידות הגברים, ואנחנו לא יכולות להתיישב בנוח עם כפות הרגליים על הרצפה, נאלצות לשלב רגליים. והנה התלמידות המופלאות שלי יוצרות במו ידיהן את הריהוט לעולם חדש ונוח לנשים. עולם שיש בו את מה שאנחנו יודעות שאנחנו צריכות כדי להיות נשים.הבנתי שאחנו מסוגלות להקים את הכפר הזה שלנו, בשבילנו, מקום שיתן בית לשמחות ולאבל שלנו, מקום לריפוי וחכמה נשית. כשהן פרסו את שמיכת הטלאים שהכינו לי לא יכולתי לעצור את הדמעות. פתאום הרגשתי מוכנה. לצאת לדרך, לגייס מליוני דולרים, לשחרר את הבית, להפליג על השטיח המעופף של אומץ לחלום שהן תוו עבורי מכל האהבה שחלקנו יחד במהלך השנה, ולצאת למסע להגש