כמו חייל בצבא המורדים-1

״עבור הנשים, האיש הזה הוא כמו חייל בצבא המורדים״ אומרת קריסטין, ומזכירה לי שורה משיר שכתבתי על המורדים שלי בארצי, שכלל לא היו מורדים כי אם גברים שאונסים בעתות שלום. האיש עליו היא מדברת הכה את ללאם בצורה כה אכזרית שהיא הגיעה אלינו מחוסרת הכרה בחודש שמיני. העברנו אותה במהירות לבית החולים.

״בשנה שעברה הוא בעט בבטנה של אחת מנשותיו – וגרם לה לאבד את התינוק ולקרע ברחם. את מאמינה שהוא עוד האשים אותנו בכך שעשינו לה הפלה, כדי שהמשטרה תרדוף אותנו במקום אותו?״

״זה קרה לדודה שלי״ – אנו מסתובבות להביט על המיילדת אותה אנו מתאמצות להכשיר לעבוד בגישה תומכת לידה עדינה, פיזיולוגית. ״היא איבדה היריון כשהכו אותה בבטן. למרבה המזל אמו של בעלה אמרה לאמה לקחת אותה חזרה הביתה, אפילו מבלי לשלם את דמי המוהר. אשתו השנייה נשארה לגור אתו ומתה לבסוף בעקבות האלימות שלו.״

מתברר שבבית החולים בקושי מטפלים בללאם. עשרה ימים מאוחר יותר היא חוזרת שוב למרכז הלידה ומספרת שהרופאים לא מוכנים לבדוק אותה ללא מכתב מהמשטרה. המשטרה לא הסכימה לפתוח תיק כי לא היו לה עשרים אלף שילינג לתשלום שדרשו. בבית החולים אכן אישרו שבעקבות המכות היא התעוורה בעין אחת ואיבדה את השמיעה באחת האוזניים. כשהיא שבה הביתה הוא לא הסכים לתת לה אוכל או כסף. הוא לקח את הטלפון שלה כך שהיא לא יכלה להתקשר לאמה. ללאם מראה לנו איפה כואב לה. אני ממש יכולה למשש את הצלעות הסדוקות, את הנפיחות בראש ובצד הגוף.

״הגשתי לו אוכל בבית של אשתו האחרת ופתאום משום מקום הוא החל להכות אותי." אנו עושות את מה שבידינו כדי להקל על הפצעים שלה ומלוות אותה לתחנת המשטרה. שם שולחים אותנו בחזרה לרופאים כדי למלא טופס רפואי. אף אחד לא מוכן לשתף פעולה. אפילו כסף לא עוזר. המערכת הרפואית והחוקית מתואמות באופן כה מופלא כנגדה שזה פלא שבכלל יש לללאם אומץ לפנות אליהם, לעמוד על שלה, ולספר מה שקרה לה. אני חושבת על מה שעבר עלי בארץ ותוהה אם בעצם יש הבדל. הימים חולפים להם וכשהמשטרה מואילה בטובה לנסות לעצור אותו, אחד השוטרים – שהוא קרוב משפחה של בעלה – מזהיר אותו מראש, והוא נמלט.


אין בית בטוח לקורבנות אלימות על רקע מגדרי. במסורת האצ'ולי, אין אפשרות לאישה בהיריון לחזור לבית הוריה: אם יקרה משהו לתינוק הם אלו שיישאו באשמה. ״גם אם הייתי רוצה לקחת אותה, בעלי לא יסכים,״ אמה של ללאם אומרת לי בטלפון. כאילו כדי לסבך את העניינים עוד יותר, אחת מהנשים האחרות של בעלה בדיוק ילדה אצלנו. אומרים לי שכרגע היא ככל הנראה לא בסכנה כי ילדה לו בן. הקליניקה לא עומדת מלכת כדי לתת לנו זמן למצוא פתרונות לא-קיימים. איך שהוא כל לילה מרגיש עמוס יותר מזה שקדם לו. אנחנו מיילדות בהצלחה מצג עכוז-רגל (footling), ושני זוגות תאומים. הזוג הראשון הן תאומות פגות. הזוג השני הם במצג פנים ועכוז, אחות ואח. במקרה של תאומים חשוב במיוחד שהשלייה תיקבר בנחלה המשפחתית.

״כאן לא גן פגים!״ אני מכריזה בשלב מסוים, כשכל חדרי הלידה מלאים בבני אדם זעירים שאינם בשלים עדיין להתקיים בעולם המשונה הזה, לא שמישהו מאתנו בשל לכך. איפה כל התינוקות הבריאים והרצויים, שנולדים במועד? אפשר לטעון שמלריה, דלקות בדרכי השתן והתייבשות הן אלו שמפריעות למהלך התקין של ההריונות כאן, אבל ההסבר האמתי למספרן הרב של ההפלות והלידות המוקדמות נעוץ בכך שנשים עובדות קשה מדי, ולא מקבלות די אוכל, מים, מנוחה וטיפול רפואי.

אני מקבלת לידיי עובר בן עשרים ושניים שבועות במצג עכוז. האמא אומרת שהכאבים התחילו לפני שבוע, ובכל יום מאז היא רצתה להגיע לקליניקה אבל בעלה התעקש שתמשיך לעבוד בגינה, לקטוף סימסים (שומשום) לפני שיתקלקל. עכשיו היא רוצה למהר הביתה, חוששת שבעלה ואשתו כבר מדברים עליה, מאשימים אותה שהטילה כישוף שגרם לכל זה. היא חייבת להיות שם כדי להגן על עצמה. אנו משכנעות אותה שתישאר לפחות עד שיירגע הדימום.

שלושה לילות רצופים יש לנו פינויי חירום לבית החולים בגולו. פג הזקוק ליותר ממה שאנו יכולות להציע, אישה בהלם ספטי מזיהום תוך-רחמי ואז אישה עם אקלמפסיה או אף HELP (סינדרום חמור בכבד). ועדיין קשה לעיניים וללב המראה של מחלקת יולדות אפריקנית בצפיפות-יתר קבועה. נשים בלידה פעילה מצטופפות על רצפת המסדרון, הרחק עד קצה תחום ראייתנו. מגרש החנייה מלא בבני אדם חולים, ישנים וגוססים. תרופות, זרם חשמל יציב, כפפות, דם בטוח לעירוי, וצוות – את כולם קשה להשיג, אך אולי המשאב שבו יש מחסור גדול ביותר הוא החמלה.

עם שובנו למרכז הלידה אנו מקדמים סוף סוף את פניו של תינוק בריא ויפהפה. בצאתי מחדר הלידה אומרים לי, "התינוק הזה חייב להימסר. האם היא בת 14 והאב הוא אחיה בן ה- 18". עכשיו אנו מחפשות מקלט בטוח לאישה מוכה ובית יתומים שיקבל את היילוד הזה, מתוק וחף מפשע. אביה של הנערה בא לבקש את עזרתנו בהליך האימוץ. הוא מספר שכאשר גילה מה נעשה, אסף יחד את זקני המשפחה. מחשבתם הראשונה הייתה לסיים את ההיריון, אך הוא לא רצה לסכן את חייה של בתו. הפלות באוגנדה אסורות באיסור חמור, והפלות בלתי חוקיות משמען שנשים רבות מאבדות את רחמן ולעיתים את חייהן בהליכי הפלה נעדרי בטיחות, בתנאים של חשיפה לזיהום ובסודיות כה מופלגת שאין אפשרות לבקש עזרה רפואית כאשר משהו משתבש. הוחלט אפוא שייתנו לה לשאת את ההיריון במילואו ואז למסור את היילוד לאימוץ. האם הצעירה אינה רוצה להיפרד מן התינוק שלה, אך האב מבהיר שאין שום דרך שתינוק זה יוכל לחזור איתה הביתה. לאחר שהתברר לחלוטין שהפרדה זו היא בלתי נמנעת, ומאחר שהאב מבקש במישרין את עזרתנו, אני תובעת ממנו להבטיח לי שאם אעשה כמיטב יכולתי למצוא בית טוב לתינוק, הוא יעשה כמיטב יכולתו בשביל בתו. יש להפריד אותה מאחיה ועל האב לדאוג לכך שהיא תמשיך בלימודיה בבית הספר. הוא נשבע לי בלחיצת יד, ואני תוהה עד כמה כל אחד מאיתנו יצליח לעמוד בדיבורו.

למחרת אנו מתקשרות שוב לשוטר לראות אם יש התקדמות במעצר בעלה של ללאם. במקום זה הוא מבקש את עזרתנו בשני מקרים חדשים. בשעות אחרי הצהריים, אחרי בוקר עמוס של מעקבי היריון, השוטר מביא אלינו ילדה בת שמונה שנאנסה על ידי גבר בוגר, ואישה חולת אפילפסיה שאיבדה את הכרתה עקב התקף ונאנסה אונס קבוצתי. היא שבה להכרתה כאשר אחד הגברים עודנו גוהר מעליה. השוטר כבר לקח את שתי קרבנות האונס למרפאה אך שם סרבו לתת להן את מלוא הטיפול הדרוש. הילדה, מלווה על ידי אמה, סיפרה לנו את סיפורה. דמעותיה המרות ביותר באו כאשר הזכירה באיזו גסות בדקו אותה במרפאה. חזרנו לשם עם האישה שנאנסה כדי לנסות להתחיל במתן תרופה שתגן עליה מהידבקות ב HIV. להשיג עזרה כלשהי מהם היה כמו לעקור שיניים מפיו של עולל ששיניו טרם צמחו. הזמן התמשך ללא קץ בעודם מסרבים לנו במגוון עילות, עד שלבסוף הביטו בשעון והכריזו ששעות העבודה הסתיימו.

אישה זו כבר הביאה לעולם ילד שאינה יכולה לטפל בו עקב מצבה. איכשהו הצלחנו לארגן שתרופת "היום שאחרי" תישלח בשבילה מבית המרקחת בעיר. אולם עד שהיא נטלה את התרופה עבר זמן יקר ויעילותה במניעת היריון הצטמצמה במידה רבה... האישה אמרה שיש לה כאבים בבטן ובגב התחתון, ושעורה מגורה ומגרד. היא הסכימה לקבל מסאג', ויכולתי לחוש כיצד העצם הסאקראלית (בתחתית עמוד השדרה) הוסטה ממקומה על ידי המכות המרובות שספגה. היא הרשתה לי לרחוץ את עורה בבד שהוספג בדייסת שיבולת שועל, דבר שעזר במקצת לגירוד; אידוי ואגינלי הקל במידת מה על כאביה באגן פנימה. אחרי כן היא החליטה לחזור למשטרה והוליכה אותם אל זירת הפשע. בעודי כותבת שורות אלו היא שוכבת על הרצפה במרכז הלידה, בוהה בחלל, אינה מסוגלת ליצור קשר עין.

משקלה של הילדה בת השמונה הוא פחות מעשרים קילוגרם. היה עלינו לחשב את המינון של האנטיביוטיקה למניעת זיהום שהיא זקוקה לה לשם הגנה ממחלות המעוברות ביחסי מין ומזיהומים נרתיקיים, ואז מצאנו את עצמה חותכות ומרסקות כדורים כדי שיתאימו לגודלה הזעיר. שאלנו אותה, איפה כואב לך? היא מצביעה על הלב. אנו מורחות משחה הומאופטית על החזה ואז היא אומרת, גם כאן", מצביעה על הרחם. אך די בצילום סלפי שלנו יחד בטלפון שלי כדי שהיא תפרוץ בצחוק.

Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square