כמו חייל בצבא המורדים-1

 

 

 

״עבור הנשים, האיש הזה הוא כמו חייל בצבא המורדים״ אומרת קריסטין, ומזכירה לי שורה משיר שכתבתי על המורדים שלי בארצי, שכלל לא היו מורדים כי אם גברים שאונסים בעתות שלום. האיש עליו היא מדברת הכה את ללאם בצורה כה אכזרית שהיא הגיעה אלינו מחוסרת הכרה בחודש שמיני. העברנו אותה במהירות לבית החולים.

״בשנה שעברה הוא בעט בבטנה של אחת מנשותיו – וגרם לה לאבד את התינוק ולקרע ברחם. את מאמינה שהוא עוד האשים אותנו בכך שעשינו לה הפלה, כדי שהמשטרה תרדוף אותנו במקום אותו?״

״זה קרה לדודה שלי״ – אנו מסתובבות להביט על המיילדת אותה אנו מתאמצות להכשיר לעבוד בגישה תומכת לידה עדינה, פיזיולוגית. ״היא איבדה היריון כשהכו אותה בבטן. למרבה המזל אמו של בעלה אמרה לאמה לקחת אותה חזרה הביתה, אפילו מבלי לשלם את דמי המוהר. אשתו השנייה נשארה לגור אתו ומתה לבסוף בעקבות האלימות שלו.״

מתברר שבבית החולים בקושי מטפלים בללאם. עשרה ימים מאוחר יותר היא חוזרת שוב למרכז הלידה ומספרת שהרופאים לא מוכנים לבדוק אותה ללא מכתב מהמשטרה. המשטרה לא הסכימה לפתוח תיק כי לא היו לה עשרים אלף שילינג לתשלום שדרשו. בבית החולים אכן אישרו שבעקבות המכות היא התעוורה בעין אחת ואיבדה את השמיעה באחת האוזניים. כשהיא שבה הביתה הוא לא הסכים לתת לה אוכל או כסף. הוא לקח את הטלפון שלה כך שהיא לא יכלה להתקשר לאמה. ללאם מראה לנו איפה כואב לה. אני ממש יכולה למשש את הצלעות הסדוקות, את הנפיחות בראש ובצד הגוף.

״הגשתי לו אוכל בבית של אשתו האחרת ופתאום משום מקום הוא החל להכות אותי." אנו עושות את מה שבידינו כדי להקל על הפצעים שלה ומלוות אותה לתחנת המשטרה. שם שולחים אותנו בחזרה לרופאים כדי למלא טופס רפואי. אף אחד לא מוכן לשתף פעולה. אפילו כסף לא עוזר. המערכת הרפואית והחוקית מתואמות באופן כה מופלא כנגדה שזה פלא שבכלל יש לללאם אומץ לפנות אליהם, לעמוד על שלה, ולספר מה שקרה לה. אני חושבת על מה שעבר עלי בארץ ותוהה אם בעצם יש הבדל. הימים חולפים להם וכשהמשטרה מואילה בטובה לנסות לעצור אותו, אחד השוטרים – שהוא קרוב משפחה של בעלה – מזהיר אותו מראש, והוא נמלט.